את עור הפיל השלתי
עד לכפות רגליי
שם שכבה השארתי
מקום לצעדיי
על ריצפה מוטלת
עוד שכבה עבה
עוד דמעה נספגת
בשנה קשה מול עצמי ישבתי
מקרוב קרוב
לא הכל אהבתי
לא עושה לי טוב
להסיר שריון
שהתבצר עליי
מאותו יגון מול
פנייך ופניי לו יכולתי כיען להמשיך כאילו כלום
וגופי המתרסק לו יכול היה לקום
לו יכולתי רק לנסוע לחצות בלי לעצור
לו יכולתי קצת לשכוח קצת הרבה פחות לזכור ועכשיו חשוף הוא
ריק מהגנה
כל מילה הופכת רוח סערה
בשמיים תכלת
ואצלי אפור
שוב דמעה נמהלת בלבן שחור לו יכולתי כיען להמשיך כאילו כלום
וגופי המתרסק לו יכול היה לקום
לו יכולתי רק לנסוע לחצות בלי לעצור
לו יכולתי קצת לשכוח קצת הרבה פחות לזכור.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©