מכתבים ישנים במגירה קוראים לי בשקט
אני אוספת אותם בידיים קרות, מקמטת
כדורים כדורים אני מועכת אותם, מרפדת
את כל נשמתי – שלא אשבר עיתונים צהובים בערימה קוראים אותי לסדר
לפני כמה ימים, כשעוד קראתי אותם, האמנתי שאהיה בסדר
כי מה כבר אני לעומת אנשים שגומרים על הכביש
האמנתי כל כך שאף פעם לא אשכח להרגיש להרגיש יפה, להרגיש חשובה,
להרגיש חד פעמית, משהו שעוד לא היה
להרגיש מיוחדת בתוך המון אדם
אחת מבין כולם
אחת. מעילים נשכחים שחיכו כל הקיץ לגשם
מכסים את הגוף, מנסים להקל על הנפש
צעיפים על הלב מונחים, מחפשים נואשות את הדרך
אל תוך נשמתי – שלא תתקרר לבושה מכל עבר מרגישה עירומה מכל צד
המון שאלות מחכות לתשובה שתבוא ומיד
חיטוטים, חיבוטים מנקרים בגרון עד להתיש
מנסה להרכיב את עצמי מחדש, ושוב להרגיש.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©