מתיישבת במרפסת,
לילה כמו אתמול.
משהו באוויר נושב מעט אחרת.
הפסנתר שלי פתוח, אבא שוב פעם שר
שנינו מבינים תקופה אחת עוברת. זה הזמן ללכת בעצמי
כמו אל אהבה חדשה. היום סוף סוף אני אמצא לי את הדרך
לאט לאט כמו מעפר לכביש סלול.
ולא אהיה יותר כמעט ולא בערך
היום אצא לבדי אל המסלול. יריית זינוק, אקח לי עשר נשימות,
בלי להתבלבל כמו רוח מסתערת.
אלוהים אחד למעלה לי נותן סיבות
עוד כוח להמשיך גם כשאני נשברת. כן, זה הזמן ללכת בעצמי
כמו אל אהבה חדשה. היום סוף סוף אני אמצא לי את הדרך
לאט לאט כמו מעפר לכביש סלול.
ולא אהיה יותר כמעט ולא בערך
היום אצא לבדי אל המסלול.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©