כבר אינני שואל מדוע,
לאריסה דניאל.
את קולך נושא הרוח,
לאריסה דניאל.
השקט הוא קפוא, השלג מתערבל
ואת עיניך שתים עוטף הערפל.
לאריסה,
לאריסה דניאל. כבר איני שואל מדוע,
לאריסה דניאל.
את צחוקך מקפיא הרוח,
לאריסה דניאל.
האם באלם-קול מותר להתפלל,
האפ אדום כולו - או אין לו דמות, לאל,
לאריסה,
לאריסה דניאל? כבר איני שואל מדוע,
לאריסה דניאל.
הד קולך אובד ברוח,
לאריסה דניאל.
שתיקתך זועקת, עם גדול סובל,
אך כאן אותך זוכרים, לאריסה דניאל.
לאריסה,
לאריסה דניאל.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©