אי שם בהר
היה היה אילן מצל - בן יער
נושא שרף כבד, אומר בינה.
נופים נצר,
שמר על נערה ונער
ועל נשיקתם הראשונה. זה הכרמל שלי
יער ייחשב
בו נאספה שמחה,
נסתר בו זוג אוהב.
עכשיו ההר שלי מדבר,
נשרף הלב.
אך עוד יפרח ההר,
עוד ילבלב. אי שם בהר
היתה לי איילה קלת רגליים
חולפת נחלים, צוללת גיא.
שבילה עבר
את קו הגבול, את קו המים,
הרחיקה לה מארץ אלוהי. זה הכרמל שלי. אי שם בהר
הביט אדם אל ענני שמים,
פריחות אביב נשם, סתוים גילה.
האיש נותר
נוגה פנים, נוגה עיניים,
חולם הוא על אילן ואיילה. זה הכרמל שלי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©