בכל בוקר, בכול ערב היא עולה,
היא עוטפת, היא לוטפת בקולה,
היא איתי ביום של חג והילולה,
היא איתי, כשנפשי בי אבלה.
היא איתי ביום של חג והילולה,
היא איתי ביום של אור או אפלה. אם אלך בגיא צלמוות, לא אירא,
לא ממים, לא מאש, לא מקרה.
לקולי היא נענית והיא עונה,
היא מגן לי וחומה, כנף השכינה. היא נוטעת בי עוד כוח בתפילה,
אם ביום פקודה, או עת רוחי נפלה.
ואני בכל שעה ניצב מולה
ונפעם ומתרגש מצליל קולה.
ואני בכל שעה ניצב מולה
וקורא לה: "בואי אחותי כלה". אם אלך בגיא צלמוות.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©