ליל כוכבים לרבבותיהם פרוש מכל שנינו,
ואתה שוטף אלי מתוך האפילה, כמו קול קורא.
גליך הלבנים נושקים לכפות רגלי,
נושקים לעיני, נושקים לשפתי.
ריחך המלוח בא אל קירבי,
קול זימרתך הערבה משכשך באזני.
אתה שוטף אלי מתוך האפילה. אתה שוטף אלי מתוך האפילה.
אצבעותי טובלות במימיך, משתלבות באצבעותיך הצוננות.
לתוך כחולך צולל מבט עיני הכחולות.
ניחוח מילחך צורב שפתי כערגת אהבה.
אתה שוטף אלי מתוך האפלה,
נושק לעיני, נושק לשפתי,
אתה אהובי, אתה היפה והנורא. החפצת כי אבוא בך כולי, ואת מיצחי הלוהט אצנן בנשיקותיך?
החפצת כי אפתה ללחישתך החוזרת, המדיחה?
התחפוץ לשאת על זרועותיך את גווי לתוך עלטת הלילה,
לתוך המרחק, לתוך הזימרה המשכרת?
החפצת כי אשמיע באזניך שירי
לשווא שרתים פעם באזניהם הערלות של עלובים?
אתה הגדול, אתה היפה, הלא תבין את הגדול והיפה.
אתה שוטף אלי מתוך האפלה. אתה שוטף אלי בכוכבים ובאפלה,
בשירים פראיים ומלוחים, נושק לעיני, נושק לשפתי.
מאחורי אין לי מאום. אורות העיר הנה דועכים. גווע השאון.
כל שהיה ונחשב - חלף עבר,
להג בני אדם, יראתם וכל מצוקתם, טפשם וגם רישעתם, מלל
עיסקי מדינה, ממון, רחמים ותאוות-תהילה,
כל הטפל. הזה כענן גז. התחפוץ איפוא
כי אשוב אבוא בך, ואת מיצחי הקודח
אצנן בנשיקותיך? אנם כן, הנה אני בא, כתר מעט, כי הנני בא.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©