בדמעות לאט נדדה אל ילדותה השדודה. הזכרונות בה מכים. מספרת: אין בה שנאה, סולחת בלי תקנה על כאבים רחוקים. זוכרת לילה במיטתה הקטנה, היתה רוקמת בדמיונה: חלום על בית בלב פרדס וגינה, אבל יודעת ומבינה. רק חיות אימצה אל ליבה כי הן החזירו חיבה, לא נדרשו למילים. טור של נמלים עמלות היתה בוחנת שעות. יצאה מכל הכללים. ורק בלילה
במיטתה הקטנה
היתה רוקמת בדמיונה
חלום על בית
בלב פרדס וגינה
אבל יודעת ומבינה. איש לא יגול בשבילה אבן מפי הבאר. היא לא אמנו רחל, יעקב הוא מספר אחר. לא הבינה מה הם רוצים: מבט חוגר נועצים. עמדה קפואה בפינה, המילים בפיה כבדות. לא יכולה להודות שאמא לא מבינה. ורק בלילה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©