קם אדם יוצא בשקט לעולם
על סף דלתו ניצב דומם ומביט סביב
שמש מאירה העיר מזמן התעוררה
ואור בוהק מכה בו בסינוור מכאיב
שאון העיר באוזניו תמיר מזכיר
הד קולות רבים של מים במפל אדיר
נרדם קלות כמו חושש להתגלות
ממצמץ הוא בעיניו ורגליו כושלות יש כאב במגירות הלב
הכאב זורם בכל גם כשיוצאים לאור גדול
יש כאב במגירות הלב
רק אשליות הופכות כאב לאור גדול בן אדם את מלחמות ימיו נלחם
ומנסה לשכוח את מה שאתמול היה
שמש מאירה יש אור בקצה המנהרה
אך זאת דבר ידוע אין זאת אשליה
שאון העיר באוזניו תמיד מזכיר
הד קולות רבים של מים במפל אדיר
נרדם קלות כמו חושש להתגלות
ממצמץ הוא בעיניו ורגליו כושלות יש כאב במגירות הלב
הכאב זורם בכל גם כשיוצאים לאור גדול
יש כאב במגירות הלב
רק אשליות הופכות כאב לאור גדול.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©