ואת ליבי, תזכיר לי, לפתוח
אל תהיה דלתו נעולה
בלכתי בעמק הצער
בו חבוי מעיין החמלה. אל תסתיר פניך ממני
הן עיני פקוחות לרווחה.
את יונת העצב שלחתי
לחפש את מקור השמחה. את ידי חזק מדי פעם
כשקולי נלחם לעבור.
את חיית החושך כישפתי
שתוכל קרן אור לחדור. ואת ליבי, תזכיר לי, לפתוח
אל תהיה דלתו נעולה
בלכתי בעמק הצער
בו חבוי מעיין החמלה. אל תסתיר פניך ממני
את עיני האר משמחה
כשיונת העצב תגיע
ובפיה ענף של ברכה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©