יש לי ידיד, ושמו טינטן,
והוא קטן, קטון קטן,
והוא קטן מאוד, מאוד,
והוא שלי, והוא - בסוד. אך הוא ישן במיטתי,
והוא אוכל מצלחתי,
והוא תמיד, תמיד איתי -
ידידי טינטן. ואיש עוד לא ראה אותו,
ואיש עוד לא שמע אותו -
לא אמא ולא אבא,
לא סבתא ולא סבא. וכשאני שוכב לישון
הוא מספר לי על שימשון.
שימשון היה גדול, ענק,
שימשון היה גיבור חזק. וגם טינטן שלי גיבור -
אינו פוחד לישון בלי אור,
אינו פוחד משום דבר, -
אינו פוחד מפני עכבר!. אך יש ורע הוא, רע - אין גבול!
מושך זנבו של החתול,
והביצה אינו אוכל,
ורק צועק ומשתולל! ואז הכל רוגזים עלי,
ואז הכל קובלים עלי,
אוי, דני-דני-דן!
ואין יודעים כי זה טינטן -
ידידי טינטן. כי איש עוד לא ראה אותו
ואיש עוד לא שמע אותו -
לא אמא ולא אבא,
לא סבתא ולא סבא. והוא שלי, והוא - בסוד.
והוא כולו קטון מאוד,
והוא נחבא בכף ידי -
ידידי טינטן.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©