כוס שנופלת איתה מנפצת ימים של תקווה
שקיות שבחדר, תמונה מקופלת על הרצפה
והשקט אוי השקט, שאותו לא אשכח לעולם
את פותחת את הדלת, עכשיו אין כבר דרך חזרה בזמן שנותר לי דבר לא אבקש
אשמור סודותייך
חתומים עלי באש
הביטי אל תוך עיני
תזכרי לימים אולי
זה הזמן שלך בלעדי חודשים את אומרת, ולפעמים מתעלמת, אבל ממשיכה
ואני כמו בסרט, לא רואה את השלט שאת מחזיקה
והרגש של ליל אמש, כבר נשכח אבל לא נעלם
אז לפני שאת עוזבת, רק תדעי לא אשכח לעולם בזמן שנותר לי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©