זוכרת, שנינו ילדים היינו,
מרגב עפרך כפרח בר עלינו.
זקפת את קומתך בנעורייך,
יפות, יפות היו אז שתי בבות עינייך. זוכרת, בשבילך אילן שתלתי,
דומם אל הר קודשך, ברגל העפלתי.
ביום חגך לבשתי חג וטוהר,
יפים, יפים היו אז כל ימי הנוער. זוכר לך את חסד נעורייך,
יפה שלי, נפשי יוצאת אלייך. זוהרת, איך עלית באור ותכלת,
זוכרת איך לבשת שלמת בטון ומלט,
בנייך ובנותייך, כל כולנו,
למענך, ביום פקודה, אי-שם יצאנו. ושוב עליך שמש פז הנצה, אני רואה אותך כנערה לנצח.
לא שחה קומתך, לא תש הכוח,
הלא את נעורינו איך נוכל לשכוח? זוכר לך את חסד נעורייך,
יפה שלי, נפשי יוצאת אלייך.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©