זה היה יום של גשם והיית צריכה לגשת לגשת לצלצל שם בפינה ממולי אך ברחוב באו המים וראיתי איך עינייך לפתע הציצו לעברי אך מה כבר יכול היה להיות אם עברנו יד ביד את השלוליות. ותמיד תמיד קטנטונת מול תאי הטלפונים מחכים לך אני והגשם. כך עמדנו בגשם והיית כל כך נרגשת נרגשת ופנייך כה יפים וחיוורים כשאמרת תודה בלחש ובידך נפנפת מטפחת לפתע חמקת ותעברי אך מה כבר יכול להיות אם חלפת הרחק הרחק בין השלוליות? ותמיד תמיד. ומאז בימי גשם מתחשק נורא לגשת לגשת לצלצל בטלפון ציבורי ולחכות לך בלי כל טעם שאולי אולי עוד פעם לפתע בדרך תעברי אך מה כבר יכול סוף סוף להיות אם אף פעם לא סיפרו לך השלוליות. שתמיד תמיד קטנטונת מול תאי הטלפונים מחכים לך אני והגשם. אך יש והרוח עוד לוחש שאולי אולי ביום בהיר ניפגש.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©