לא אורחת גמלים ירדה לכרוע,
לא דבשת היא אל מול כוכב.
זה הרים, הרים שבגלבוע,
הררים צופים אלי מרחב. הם זוכרים את לובן אוהלינו,
שפשטו בעמק כיונים.
הם זוכרים את מזבחות לילינו,
שעלו באש הניגונים. שירו לי, כי טוב לי, טוב לשמוע
שוב כאז מול סהר זה ותכול.
שירו עד ימוש גם הגלבוע
ויצא עמנו במחול. כי שרוי, מותר הוא לי הזמר,
כי ציות זרעתי בדמעה.
כלרועים בחג של גז הצמר
לנו התגמול והתרומה. שוב כאז לבן הולך הסהר
ומושך בקרן היובל.
שוב כאז הלב פותח שער,
ונדמה לעד לא ינעל. איך היום קסומים ולא מיין
שבנו הנה במשעול הלז
לחדש לכתנו אל העין,
לפעם שירינו מיני אז. שירו לי, כי טוב לי, טוב לשמוע.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©