בדרך כלל אני יודע
כשמשהו טוב עומד לקרות
העיר שולחת סימניה
דגדוג בקצות האצבעות אתן לתחושה להתגנב אלי
אולי הריקנות הזו סופה להיפסק
אקרא למרחקים להיות טיפה יותר קרובים
ולקרבות שבי אקרא להתרחק זה לא הזמן להתרסק בדרך כלל אני יודעת
כשמשהו טוב עומד לקרות
השמש את עצמה נוטעת
בערוגה לבנת גגות אמסור את עצמי לידי הערב הכתום
האדישות הזו נוטה להתרגש
לאט כמו תרופה שמתפזרת בי
היום מותר ללב ולפחדים להיפגש זה לא הזמן להתייאש בין דקה למחיצתה כל עולמך ירעד
תחזיק חזק וזה עובר
ומה שלא תגיד אתה יאמר לבד
זה לא הזמן להישבר.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©