והנה אני חוזר,
אל המקום ממני באתי.
היה שם פעם,
נוף כפרי. אנשי אדמה,
חולצה רקומה,
וריח של עשב טרי. והנה אני חוזר,
אל השבילים בהם הלכתי.
גלגלים חרטו סימן. בין הברושים,
השורשים,
מנצחים את הזמן. אני חוזר, אל הבאר,
אל המעיין שמפכה
משחר ילדותי.
אני עובר בתחנות,
אל התמונות הישנות,
אני חוזר ומגלה שם אותי. והנה אני חוזר,
אל הבתים בהם הייתי.
מישהו נולד שם במקומי. ילד אחר,
מה הוא חושב,
איך הוא מתעלם מקיומי. אני חוזר, אל הבאר,
אל המעיין המפכה
משחר ילדותי,
אני עובר בתחנות,
אל התמונות הישנות,
אני חוזר ומגלה שם אותי. והנה אני חוזר,
ומספר מניין באתי.
גם אתה ילדי,
תשוב לכאן. בעצם כולם,
חוזרים אל עצמם,
כדי לעצור את הזמן. מלחמה אבודה,
לעולם לא נדע,
אלוהים לא נותן שום סימן.
אלוהים לא נותן שום סימן.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©