כאב שלי, החכם. שקט הייה ורך.
דרשת רדת ערב - הוא יורד ובא.
אפלוליות סתומה עוטפת את הכרך:
שלווה לאחדים, ליתר - דאבה. הנה כבר אספסוף בזוי של בני תמותה
אל שוט-התענוג, תליין אכזר, נרכן
בחג העבדים לוקט לו חרטה - כאב שלי, הושט לי יד, נלך מכאן, הרחק מהם. ראה: שנים מתות נוטות
על מרפסות מרום, שמלות-אתמול עוטות,
ונוחם מחייך מתוך המים גח חמה גוססת תחת גשר תרדם
כשובל של תכריך ארוך, לפאת מזרח - הקשב, אהוב, הקשב - ליל נועם מתקדם.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©