השעונים עולים למעלה מבולגנים כמו במסדר את מתרחקת את שוב נזכרת את לא רואה משם העננים עולים קירות לבנים בוכים
האנשים הולכים לאן ? ואין לך שום מושג את בטח יודעת את הסוף זה לא סוף העולם את עכשיו בוכה מרגישה לבד המחוגים מושכים למטה מסודרים כמו איזה קרב
את מתקרבת ושוב אוהבת את לא תראי משם העננים עולים קירות לבנים צוחקים
האנשים חוזרים לכאן ויש לך שוב מושג ואת כבר יודעת את הסוף זה לא סוף העולם את עכשיו בבית צוחקת ובוכה היא יודעת ובטח היא חושבת ששם עמוק בפנים
זה מסודר כמו שעונים.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©