תפריט
שירים נוספים...
שירים נוספים...
התדעו את הצריף הרעוע
הניצב על החוף כה בודד?
התדעו, חבריה, לספר, בגלל מה
כה עזוב ועצוב הוא עומד? זה שנים לא דרכה בו כף רגל,
רק שחפים מתכנסים בסערה
אך אומרים כי מזמן, בצריפון הקטן
גר מלח ואיתו נערה. הם חיו בשמחה ובאושר,
הירח האיר את לילם,
והשמש זרח על ילדה ומלח -
עד אשר שוב קרא לו הים. הוא אמר: העלי נר כל ערב
והציבי אותו בחלון,
והיה כי אחזור ואראה את האור
ואדע: את בצריף הקטן! הוא הפליג בספינה אל האופק,
מחכה הנערה עד אין קץ
ובצריף הבודד, עת הערב יורד,
נר קטן בחלון מנצנץ. כך עברו השנים בתוחלת,
עד בלילה גשום וסוער
נרדמה הילדה, והנר לידה -
והרוח כיבה את הנר! בו בלילה ספינה מתקרבת
ועליה ניצב המלח:
אך לשווא הוא משקיף,
כי אין אור שם בצריף,
הוא חזר אל הים והלך. יש אומרים: הוא מצא לו אחרת,
יש אומרים: במצולות הוא טבע
הילדה על החוף עוד חיכתה ולבסוף
דעכה כמו הנר שכבה. ומאז ריק הצריף הרעוע,
רק שחפים בו צורחים ביגון
אך בליל סערה, עת הרוח קרה,
אור של נר מהבהב בחלון.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©
תגובה אחת
ממשיך וסוחט את דמעותיי עד היום בצורה נפלאה אך שלא בצדק. לו מפני שלא היה המלח אומר לה להדליק נר כבדי לראותו מן הים. גם מתחת לכל סבירות שבלילה בו נכבה הנר הגיע לביתו וכמובן שאם הגיע היה גם יורד. על כל פנים, המשורר משכיל הן בשימוש בשפה והן ברקע ההסטורי והמקצועי בתחום, כמו: "והיה כי אחזור…" המלחין מסיים כמובן בבכי והמבצעת משחקת בהתאמה מלאה.