לפני שנים רבות, רבות מספור, ראיתי את הנשר האפור. בדד היה עומד, עוטה אבק. על צוק לבן בצפון הערבה. הייתי אז צעיר, כשבישימון עמד קודר כסלע במקומו ומין מבט שלח אלי העוף, זקן כמו הזמן שאין לו סוף. ולילה והרוח מדרום אוספת כנפיו האפורות ומדליקה מעל לרכס אור כוכב ומכסה אותו בעצב חשכה. הרבה דרכים חלפו שם בשממה אבל קורה לי, לפעמים, שמשום-מה אני זוכר אותו, אפור, עוטה אבק, צפור בודד בצפון הערבה. והלילה והרוח מדרום אוספת את כנפיו האפורות ומדליקה מעל לרכס אור כוכב ומכסה אותו בעצב חשכה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©