הנאיבי האחרון
התעורר בבוקר והביט בחלון
על הזריחה האחרונה
הוא המיס קצת סוכר בקפה השחור הוא קרא בין דפי העיתון
על ארצו היפה, שבורת החלום
"מה שנאיבי", אמר לי בחום,
"זה לחשוב שאפשר להמשיך כמו היום." שאלתי אותו מה יהיה
עם כל הבדידות והשבר
והוא אמר כמו תמיד
״אל תדאג יהיה בסדר." "עוד תראה שכולם יאמצו
את האמת הנשכחת
כי אי אפשר כבר לבד ידידי
כי חייבים ביחד" הנאיבי האחרון, הסתכל בעיני
וראה את הכול
את התקווה שנעלמה
את הילד שכל כך רצה לגדול אחרי זה הוא קם והלך
נפרד לשלום אך נשאר בתוכי
וברגע אחד הכול הסתדר
הבנתי מיד שאסור לוותר
שאלתי אותו מה יהיה. הנאיבי האחרון
השאיר לנו קיץ
ובוקר של תום
כשהוא שר אז אני ואתה
סירב להאמין שאהבה היא חלום שאלתי אותו מה יהיה. .
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©