זו רק הבדידות שעולה בה תמיד לעת ערב
לעת ערב
עינייה פתוחות
אין לה כאב שחוזר לבקר בכל ערב
בכל ערב
יורד בדמעות אין אף חלום כה גבוה
ואין אף ים כל כך עמוק
כדי שתוכל בכל ערב,
בכל ערב לראות מרחוק. בתוך עצמה מחשבות פועמות לעת ערב
לעת ערב
שפתיים סדוקות
מדממות בלחישה בלי אוויר
בכל ערב
בכל ערב
הן צועקות קורעות את הלילה לשניים
חותכות את היום לפיסות
כדי שתוכל בכל ערב,
בכל ערב לשיר ולבכות והיא, היא המצפן של חיי
היא תסמן את לי ת'דרך
ולא תתן לי ללכת
כשהיא תחזור שוב אליי
היא לא תעלם לעולם
ורק שלא אשתגע
מי שאהב כבר יודע
היא המצפן של חיי. חיפשתי אותה ומצאתי בסוף לעת ערב
אך פנייה היו לי זרות
כואבות ושרוטות בפסים לבנים של כל ערב,
של כל ערב
נוגעות לא נוגעות איחרתי כל כך להגיע
מי חשב בכלל שתחכי
ומעכשיו בכל ערב,
בכל ערב
שר לעצמי שהיא, היא המצפן של חיי
היא תסמן את לי ת'דרך
ולא תתן לי ללכת
כשהיא תחזור שוב אלי
לא תעלם לעולם
ורק שלא אשתגע
מי שאהב כבר יודע
היא המצפן של חיי. היא לא תעלם לעולם
ורק שלא אשתגע
כי מי שאהב כבר יודע,
היא המצפן של חיי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©