איני יודעת למה
אוהב אותו, פי כמה,
מכל הבחורים שיצאו למלחמה.
אולי בגלל היופי,
אולי בגלל האופי,
אולי הלך ליבי אל הכומתה האדומה. מאז אותו פגשתי
כבר חשתי והרגשתי
צביטה עזה בלב וחרב בנשמה.
דבר לו לא אמרתי,
רק בליבי שמרתי
את צבע שתי עיניו והכומתה האדומה. כשהוא חזר משמה
כל השכונה נדמה
והבנות כולן ליבן אליו המה.
אולי בגלל מראהו,
אולי בגלל רובהו,
אולי הלך ליבן אל הכומתה האדומה. חזק אותו חיבקתי
חיבקתי ונישקתי
והוא הגיש לי שי, הן לא תדענה מה.
לא פרח למזכרת,
לא בושם או שרשרת
רק על ראשי חבש את הכומתה האדומה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©