החיילים הצעירים שמתו לא ידברו,
ובכל זאת ישמע קולם
בחלל הבתים שהדמימו:
יש להם דומיה, המדברת בעדם בלילות,
ובהכות האורלוגין. הם אומרים:
צעירים היינו ומתנו -
זיכרונו! הם אומרים:
עשינו ככל אשר יכולנו,
אך אם לא יושלם המעשה
והיה כלא עשינו. הם אומרים:
מיתותינו לא שלנו הן,
כי אם שלכם,
ואשר תעשו מהן -
רק הוא יהיה משמען. הם אומרים:
אם חיינו ומיתותינו
נועדו לשלום ולתוחלת אחרת או חלילה היו לשווא -
לא נוכל עוד לומר.
אתם החייבים לומר זאת! הם אומרים:
הנה ציווינו לכם את מיתותינו,
תנו להן את משמען:
תנו להן קץ למלחמה ושלום אמת,
תנו להן ניצחון הגומר מלחמות
ועושה שלום.
תנו להן את משמען.
כי צעירים היינו, -
אומרים הם. מתנו -
זיכרונו, אתם החיים!.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©