אני רואה את המסילה, את הרכבת מובילה קרון עמוס בחלומות שטרם התגשמו העיר זרה ומנוכרת, בודד נותר לו דקל למזכרת איך כל רגעי הקסם תמו, נעלמו - אני תמיד הולך ובא, התחנה שלי זו את אהובה, כן, אני הולך ובא, את הסיבה לכל ואת התשובה. אני בוחר לי תחנה ולפעמים, בלי כוונה אני עולה - וזאת לא הרכבת הנכונה - פני אל יעד לא ידוע, לבי ממש נקרע מגעגוע, אני נישא רחוק, רחוק על גב הרוח - אני תמיד הולך ובא, התחנה שלי זו את אהובה, כן, אני הולך ובא, ועל הדרך שר לך שיר אהבה. והרכבת, כמו חיי, נושאת אותי, ואת פחדי כמו אל אורות - ישר אליך מתוך המנהרה. רבות התחנות בדרך ומכולן אחת לי מאירה - אהובתי, אני מגיע ברכבת מהירה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©