הדרך שעברתי בחיי,
ארוכה מידיי, וקשה היא דיי,
לא ניראה הסוף.
מי יכפר לי על דימעותיי,
על שנים עוברות, על עונות חולפות,
עת נעלם הצחוק. חסר לי קולה של אם אוהבת,
חסרה לי כף ידה המלטפת.
חסר לי הסיפור עת נדדה שנתי,
תמיד אשמור זאת בליבי, עד יום מותי. כשהשמש תאיר ושוב אשא רגליי,
אחפש בעיר, במישעול בשביל,
אוליי יראו עיניי.
כמו סומא המגשש את הדך לפניו,
אני עובר עוד עיר, בקול עצוב עוד שיר,
שמיתנגן לו כל הזמן. חסר לי קולה של אם אוהבת.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©