מילים לשיר הגורילה – יוסי בנאי

עמד הגורילה בכלא,
גורילה צעיר וחזק,
וכל הנשים שבפלך
חמדו את גופו המוצק.
ברטט הביטו הן פנימה
ישר באותו הדבר
שלפי מצוותיה של אמא
את שמו לא אוכל כאן לומר.
זהירות, הגורילה! ופעם בדרך של פלא,
מצאו את הסורג מחוץ.
וככה, מאופל הכלא,
עמד הגורילה בחוץ.
אולי בעצמו הוא הבקיע.
אולי גם עזרו לו? אולי?
אך ככה לפתע הודיע:
עלי לאבד את בתולי!
זהירות, הגורילה! שמע מאמן הגורילה,
מיד במקומו הוא קפא:
אסון עוד יקרה פה, חלילה.
הקוף לא ידע עוד קופה.
וכל הנשים שבגבר
הציצו אתמול בלי בושה
עתה נמלטו לכל עבר.
כן, אין עקביות באישה.
זהירות, הגורילה! כולם נמלטו אז בצוותא
הרחק מהקוף המיוחם.
נותרו מאחור רק סבתא
ושופט בגלימה כפחם.
הסבתא נפלה מתמוטטת,
שכבה מבוהלת, קופאת.
קרבה הגורילה רוטטת
אליה ואל השופט.
זהירות, הגורילה! שכבה הסבתא ללא נוע
חשבה: לפחד? אין ממה!
כי אם כבר יעז בי לנגוע -
זו סתם הפתעה נעימה!
הרהר השופט: מסוכן הוא,
אך אין כל מקום לדאגה.
אני כקופה? מגוחך - נו,
מיד ייווכח ששגה.
זהירות, הגורילה! חשוב מה קרה לו מהרת
במקום הגורילה כעת:
מי מן השניים בחרת -
זקנה בת מאה, או שופט?
אני, אני את עצמי אני יודע:
הייתי נוהג בתבונה.
הגיל, רבותיי, לא קובע.
הייתי בוחר בזקנה!
זהירות, הגורילה! אולם הגורילה בזעם
הוכיחה לכל בבירור
שלא בכל פעם טוב טעם
בכוח הגברא קשור.
וכך, למרבה כל הצער
דווקא בשופט הוא בחר.
וככה, לעובי היער
באוזן אותו הוא גרר.
זהירות, הגורילה! הסוף די עליז באמת. אך
פתאום קולקלה הבדיחה.
כי דווקא ברגע המתח
פרץ השופט בצווחה.
"אמא" - לפתע צרח
בקול מפוחד ואיום.
ממש כמו האיש ששלח
אותו בוקר ישר לגרדום.