את אשר רקמנו על אריג הלילה העובר
בין נשיקה לנשיקה לקח עימו הבל החיים העובר
והותיר אותנו - שדודים, לאים, על סף הזמן
כפופים בין שיני ההוויה
קלים וחולפים כמו ענן אכזב, טרוף כל רוח,
שאפילו צל שלו חופז בשדה הנצח ונעלם,
כאילו דבר לא היה עוד בעולם.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©