אילינוי בבוקר יום שבת,
אלף תשע מאות ועוד אחת,
נולדה בחדר קט
ילדה כחולת מבט,
ואמא אז אמרה:
היא דומה לי נורא
ולכן לה אקרא
ליטל-מי. ליטל-מי, מי, מי, מי,
מי היה מאמין
מי היה מאמין.
מי, מי, מי, ליטל מי
שגדולה תהיי,
שכולך תהיי
של מי, של מי, של מי, של מי,
של מי את ליטל מי? בעלת פנסיון אימה הייתה,
חרוזים בכל חלון תלתה.
שואלת ליטל מי:
אמי, אבי הוא מי?
ואמה לה עונה:
עוד ישוב עוד שנה
ויביא מתנה
עוד שנה. ליטל-מי, מי, מי, מי. ובראינוע מול ביתה
שוב ושוב כל סרט ראתה,
חלמה שאבא שב,
חלמה שהיא כוכב;
את העיר היא תקנה
ואמה תקנא
כשיצביאו, הנה
ליטל-מי. ליטל-מי, מי, מי, מי. בת יוד-בת ישבה אל מול הבד
כשלפתע חשה יד בדד,
שלחה מבט זהיר,
גילתה את ראש העיר.
כשירד המסך
עתידה כבר הובטח,
את הדלת פתח
ראש העיר. ליטל-מי, מי, מי, מי. אילינוי בבוקר יום שבת.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©