אל השבילים עוד נוסע
ורואה את עצמי מרחוק
את הקולות עוד שומע
ונזכר באותן חוויות
כאן חלומות רק חלמתי
בעיניים קלות ותמימות
את ילדותי כאן עברתי
וכבר אין לי לאן לחזור הבית ריק האור כבוי
ולא נשאר כאן דבר ששייך לי
החברים גם הם עזבו
ורק העץ הזקן עוד נשאר לי
מתרגש וזוכר בזיכרוני אני שוקע
ורואה את אותן התמונות
איך ששיחקנו אז יחד
מהבוקר ועד לחצות
רק אהבה אז הרגשנו
ולא ידענו ממה לחשוש
כמה שמחה אז ידענו
וכבר אין לי לאן לחזור.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©