מה מאוד משעמם פה,
נמאסו הריקודים,
בואי ונברח אל מחוץ לכרך,
כציפור נפרח.
פה סואן רחוב בלי הרף,
המולת בתי קפה.
מרחב-יה אין קץ, מרמז-קורץ,
כה נעים וכה יפה:
שם! הבה נטילה שולה,
בשדות ובגנים,
נתגלגלה עד מטולה,
נקפץ על פני הרים ועמקים. רוח צח ישק פנינו,
שטוף אורה כל היקום,
מה היא דרך כי תלאנו,
הן אביב קורא: להתנער, לקום! עם רינת ציפור נקיץ,
שמש, תכלת רום,
ילבלב ישיר כל ציץ,
זיו יזרה בכל מקום. אנא תני ידך לי שולה
נטיילה יום וליל:
מ"גבולות" ועד מטולה,
בארצי שלי, זו ארץ ישראל!.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©