דרך בית לחם בואך עיר שלם
צופיה לה אמנו, אמנו רחל
דמעתה עוד ניגרת, מאנה להנחם
לבנים בני בנים תייחל תייחל
עורגת אמי לנופלים כי אינם,
מייחלת אמי עוטרת תפילה חולמת אמי ולא תנוחם
שוזרת אמי מלה אל מלה. בואי רחל, בואי חברונה.
כנף מלאכים יובילך כמו חלום.
מקברי אבותינו גם אנו נשזור
דמעות דמעות עדי יהלום. וקרובה היא הדרך, דרך חברון
משער בית לחם
אך קשה עד בלי די.
רצופה היא בשכול
אך ללא חידלון
סלעים ספוגי דם בני הללי בואי רחל ראשי על כתפך,
אנוח קמעה לבי אל לבך.
עמך כה אבכה על בני, על אחי,
יחד נשיח עד מתי, עד מתי. בואי רחל, בואי חברונה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©