ביום שישי בדאלאס טקסס, עשרים ושניים נובמבר שישים ושלוש,
נרצח ג'ון קנדי שקראו לו "ביג אס", יריה אחת בצוואר ושתיים בראש,
הלוויתו נערכה בסוף נובמבר, הארי אוסוולד ירה בו מאיזו סיבה,
היינו בצופים, שיחקנו כדורגל, דו"ח רצח מתחיל בלי מילת אהבה. ביום שבת בתל אביב עיר בלי שמיים, ארבעה בנובמבר תשעים וחמש,
נרצח. כנראה פעמיים, שתי יריות מאקדח של מתנקש.
הלוויתו נערכה יומיים אחר כך, מטורף אחד ירה בו מטווח קצר,
היינו בבית, ישבנו סתם ככה, אחר כך הלכנו לבכות בכיכר. כמה דמעות, כמה נרות?
כמה שיגעון עוד אפשר לזהות?
כמה ימים, כמה חשיכה
יעברו עד ש.
הכל ישכח? ביום ראשון במקום לא ידוע, עשרים ושלושה נובמבר תשעים וחמש,
אני כותב את השיר מתוך געגוע, לאן אסע עכשיו ומה אבקש?
הימים ימי זעם, יש אומרים שזה ככה, הימים ימי פעם עם ימי עכשיו,
איך תבוא מנוחה על ארץ הפחד, ורק השאלה מי עוד יירצח? כמה דמעות.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©