בתכול השמיים, בגובה כי רב,
כבר שטו אלפיים דגים של זהב.
ולילה שוטח רשתו לצודם,
וצד הירח הבא מן הים.
ורוח נושבת,
ולטף לה רך
וטלי חושבת
ושחה לי כך:
"הערב עשית את כל הדברים,
כל הדברים -
אך עוד לא ניסית לכתוב לי שירים -
כתוב לי שירים!"
הנה המחברת,
הנה גם העט.
אפשר, זאת אומרת,
מעט לפייט.
ישבתי, חשבתי:
אולי-ואבל, אולי-ואבל
ושיר זה כתבתי בשביל חמוטל.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©