את זוכרת, את הדרכים איתו עברת את הנופים שלך שמר עכשיו את עיוורת געגוע, אל החיוך המשורטט אל החום שלו נתת ולמבט הרגוע לא זה לא חולף כל צליל מזכיר שהלב שורף כל תמונה על קיר והגוף עייף ורק בשקט מתעטפת ובערב, את סוגרת את התריסים ואוספת רסיסים, שמזכירים שאת נשברת את עוצמת, את העיניים הדומעות מניחה למחשבות עם השקט נעלמת לא זה לא חולף כל צליל מזכיר שהלב שורף כל תמונה על קיר והגוף עייף ורק בשקט מתעטפת כל צליל מזכיר. כל תמונה על קיר. ורק בשקט מתעטפת כל צליל מזכיר שהלב שורף כל תמונה על קיר והגוף עייף ורק בשקט מתעטפת.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©