מילים לשיר בנות הבימה – דליה פרידלנד ואילנה רובינא

בשעה שבכל הבתים,
כבר הנעימה כל אמא שיר ערש;
בשעה שבכל הבתים
כבר אמרו לילה טוב אחרון -
אמא היתה אז יוצאת,
כדרכה כל ערב - אל התיאטרון. בשעה שבכל הבתים,
כבר שכבו הילדים בפיג'מה,
והאם, עייפה מעמל,
בפינת הספה נמנמה -
אמא הייתה אז
איפור על פניה שמה,
יוצאת אל הבמה. ואנחנו ידענו שככה זה,
כשהדודה אותנו הרדימה.
ככה זה, כן ככה זה,
כשאמא
בהבימה. בשעה שבכל הבתים
נעצמו כבר מזמן העיניים;
בשעה שבכל הבתים
כבר צלצל השעון שאחת ‟
אמא עדיין היתה
בדרכה הביתה
מרוחמה או מצפת. כשהיתה חגיגה בכיתה,
או בטקס סיום בית הספר;
והורי הילדים נאספו
לחזות במראה המלבב ‟
אמא תמיד נעדרה.
כי אותו הערב
היא הופיעה ב.עין גב! ואנחנו ידענו שככה זה. בשעה שכל אם עבריה,
דחפה עגלה עם תינוקת -
אמא שוב שיננה מונולוג
של מידיאה או פוק הקטן,
שם על קרשי הבמה ,
חזרות כל בוקר!
אז ישבנו שם,
איתה. וראינו אותה בצחוקה.
וראינו את כל דמעותיה.
וראינו מבין הקלעים
איך הקפיצה את כל הקהל.
גם כשחשבו:
היא שוחטת את שני בניה!
אנו לא נבהלנו כלל! ואנחנו ידענו שככה זה. כי אנחנו ידענו!
זה רק בצחוק!
רק משחק!
כי הכרנו את אמא,
ככה זה, כן, ככה זה,
כשאמא בהבימה. והיום, כשבכל הבתים,
מנעימות חברותינו שיר ערש,
והיום, כשבכל הבתים,
שוב אומרים "לילה טוב ‚אחרון.
אנו נושקות לבנות
ויוצאות לדרך
לאותו התיאטרון! שוב נשב בחדר האיפור,
הזוכר את ימי ילדותנו,
וכמו אמא נצא לבמה,
לדרכים, לקרשים, לאורות.
אילו יכלו רק בנותינו
לשיר עלינו
כך היו וודאי שרות: "כן, גם אנו שמענו שככה זה,
אם נסכימה ואם לא נסכימה.
ככה זה,
ככה זה,
כשאמא ב"הבימה!" וגם אנו נופיע על הבמה
אם נרצה - לא נשאל את אמא.
ככה זה, כן, ככה זה,
כשסבתא ואמא
בהבימה!.