יום של אש, ובמכתש,
צוקים, שחקים והד.
כאן חוצבים, הלמות קוצבים,
בשדות אבק יוקד. הך בפטיש - צוקי מדבר, גבר,
הך בפטיש - וכרה להר קבר,
הך בפטיש - כי לב של אבן לנוף.
הך בפטיש - ואל תחדל גבר,
הך בפטיש - וגרוף לסל, גבר,
הך בפטיש - וכך בלי קץ ובלי סוף. אז, קדמון יחשך השקט
אז, תמתח גווך מול הר,
אז, תבוא מנוחה נושקת,
עד אור זריחה עושקת
ושוב תסער, סופת מדבר. הך בפטיש. כאן, שותקים צוקי השחם
כאן, בתינו רחוקים,
כאן במחצבה נידחת,
אפל הליל פחד.
ושוב דולקים ראשי צוקים. הך בפטיש.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©