באותה שנה סמויה הכול התחיל להתערפל
נזרקתי מהבצפר שלי הייתי מתמסטל
רציתי רק להיות כמו אח שלי החורג
עם כנופיה צבעונית ומעמד שמשתדרג פתחו לי תיק במשטרה ולא מצאו בו כלום
קצת סמים קלים והיגיון עקום
ופעם בשבוע מול קצינת מבחן
ניסיתי לשכנע שאני לא עבריין הייתי כמו נהג ברכב בלי בלמים
צעקו לי לעצור ולא עזרו האיומים
כולם היו חסרי אונים - מורים, שוטרים, הורים
ולא פחדתי, או שכן, רק לא ידעתי מה אומרים הבניין החדש עמד בלב שכונה שכוחה
אם זה לא היה עצוב, זאת הייתה ממש בדיחה
היו כאלה שהגיעו לבית ספר על סוסים
אם זה לא היה עצוב זה אולי היה מרשים על מדרגות הכניסה כולם עישנו כמו גברים
וירקו את הייאוש במבטים העכורים
את העברית בתוך הפה, שהייתה כמו חול יבש
הם ירקו על הבטון במבטא חם ועיקש המורה קיוותה שננמיך ת'ציפיות
נלמד מקצוע אמיתי ולא נשגה באשליות
כשהיא ביקשה מהקווקזי: "סליחה, אפשר לא לעשן"?
הוא הראה לה מה קורה כשרחמנא מתעצבן אני הייתי כמו נהג ברכב בלי בלמים. בסוף היום, בנפש מרירה
עולה לאוטובוס, מרגיש לפני שבירה
פתאום העיף אליי מבט, אחד, מוכר ומסוכן
אמר: "דנקר, שב ליידי, טוב לראות שאתה כאן" הייתי כמו נהג ברכב בלי בלמים
האדישות המהירה הייתה רק פחד אימים
עזבתי את ההגה, נושם את האוויר
מבין שמה שלא יהיה, בסוף זה ייגמר בקיר אני הייתי כמו נהג ברכב בלי בלמים.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©