עם שחר נצא לדרכנו,
בטרם היום יאפיר,
סופות השלגים בעורפנו,
גלידי יהלום וספיר. בכפר בית איכר אז ינוח,
עוטה מלמלה ומרבד,
באור אשנבו, עץ אשוח,
פורח עם חג המולד. לא לנו החג והזוהר,
לא לנו לובנו הכוזב.
בתוך האורה והטוהר,
יושב השטן וכותב. חורץ במגילה ובספר,
דינים ,גורלות ומשפט:
למים, לאש ולאפר,
לחרב, לחוח, לקת. ושם הוא יושב כבר אלפיים,
חייכן ומזריח פנים,
ישבנו אצלו על ברכיים,
היינו בניו הקטנים. אנחנו, שרידי המפולת,
פליטי הכליה והריק,
היינו גרוגרת, גולגולת,
קרועי אמהות, קרועי חיק. בליל אפלה, בליל חושך,
עלינו הוא קם לכלות,
הביא לשמה ולעושק,
דרכינו היו אבלות. עם שחר נצא לדרכנו,
בטרם היום יאפיר,
אמתחת דמעות על שכמנו,
וזכר היום שהקדיר.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©