בכפר ירוק במורדות הכרמל,
נולד בן נאמן למדינת ישראל.
למד בבית הספר, בנים לחוד,
שתי שעות מוחמד ושלוש שעות ציונות.
דהר קדימה, עם הרוח שנשבה,
בגיל שמונה עשרה התגייס לצבא,
דווקא לסיירת ואחר כך קורס קצינים.
מפקדיו התגאו בו וחילקו לו ציונים
ואמרו: נו עם הדובון ועם העוזי
מי יכול היה לראות שהוא דרוזי? בקרית שמונה מול אש ורוצחים
הוא רץ ראשון ושלף אקדחים,
וראשון נפל במעלה המדרגות,
פצוע קשה ורגליו משותקות,
ואלה שפינו אותו כבר הודיעו בחדשות:
עם הדם שנשפך על הדובון והעוזי-
מי יכול היה לראות שהוא דרוזי? למחרת, בהפגנה,
אחיו של הפצוע בוכה בפינה.
ולפתע, מבלי שקודם יחשוש,
הוא מתחיל לקבל אבנים בראש,
משום שבלי הדובון ובלי העוזי
כולם ראו עד כמה שהוא דרוזי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©