פולין מטפסת איתך למטוס חברת LOT בווינה.
שתי דיילות בובה קדות קידה פולנית.
המושבים צרים. הריפוד מרופט. החום רב.
בשעה הקרובה תהייה תלוי בין מערב למזרח.
את רוחך ישיבו, אפיפית לימון פולנית. מעט וודקה במיץ.
ופת בקותלי חזיר. בגבינה צהובה.
"אשרי יהודייך, פולין, שכך כשרים הם.
אלה הטבוחים ואלה שלחיים ארוכים ייבדלו, בין שמיים לארץ". מפהקים את צ'כוסלובקיה באזור הצר ביותר שלה.
ואתה כבר מעל יערות פולין. מעל שדותיה ומישוריה.
"הו פולין, עלובתי היחידה. שעד כה חידה את בעיני.
שעד כה גלמודה את בעיני.
קריאתך הנואשת, עד אל חלון המטוס תמריא.
זעקתך, הזועקת שבר, נשמעת לרחוק.
לא באתי יד להושיט לך, ענייה סוערה.
לא באתי להושיעך.
אני, שימיי מטפסים בדרכייך ובמשעולך,
נכון לבכות אותך, על חרפתך הנוגה. על אחיי הטמונים בחגווייך, בסתר המדרגה.
אני, שלילותי נוהים אחרייך הס,
נכון לאתר את בני המרמס, שהיו למשיסה,
פולין הרמוסה.
אבל את תהיני לזקוף על צוואר גא, את ראשך השחוח.
ואני, שטרם הגעתי, לא נכון, במחילה, לסלוח".
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©