בין הרים ובין סלעים
קורנת שמש תום.
ובעמק, בדשאים -
נם לו גדי בן יום.
יצאה האם לתור בהר,
עזבה את בנה יתום.
והגדי - הוי, מר לו, מר! -
בכה פעה עד דום.
ממרום ההר גחן התן,
הופיע כתוך חלום:
"אל תבכה, הוי, גדי קטן! -
אימך מסרה שלום."
אהו, אהה! - רועה קרא.
נעור הגדי פיתאום,
מה-מה-מה? הגדי ענה.
קורנת שמש תום.
.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©