איך הזמן מתגנב, מבלי ששמנו לב
האור, הריח, הצליל, הכל הפך רגיל
כל התחושות, שותקות - מתייאשות עד שאין כבר כח להסתיר. כשאנחנו מנסים לרקוד בין הטיפות,
בין המציאות, לאש שמתפשטת כאן
בפנים, כששם בחוץ - נראה נעים.
אז טוב שסוף היום קרב ובא,
אולי הכל זה לטובה?
נרקוד ונתרטב, עם סיכוי להתאהב. בלילות לא נרדם, וכמעט נטרף בים
מחשבות, על חושך, קנאה, וכל דבר שרק
זה יכול להיות לקרות, זה יכול להיות
העולם הוא לא מושלם.
ואנחנו כמו כולם. עדיין מנסים לרקוד בין הטיפות, בין המציאות, לאש שמתפשטת כאן בפנים
כששם בחוץ, נראה נעים.
אז טוב שסוף היום, קרב ובא, אולי הכל זה לטובה? נרקוד ונתרטב, עם סיכוי להתאהב. אור חדש יאיר, וריח הדרים באוויר
ושיר אחד שיחבר אותך, אלי. רק תביטי אל עיני.
ואולי.
ננסה לרקוד, בין הטיפות, בין המציאות, לאש שמתפשטת כאן בפנים
כששם בחוץ, נראה נעים.
אז טוב שסוף היום, קרב ובא, אולי הכל זה לטובה? נרקוד ונתרטב, עם סיכוי - שוב - להתאהב.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©