ביום שאורי מת נסעתי לרחוב נחמני
לפגישה עם שלוש חברות ילדות
ישבנו בסלון
השיחה נעה בין נוסטלגיה לעוסה
לאקטואליה של חיי המשפחה
רציתי ללכת, לעלות לקבר
זה כבר שבע שנים
ובשנה שעברה הפסדתי
בגלל הערפל בשדה התעופה
לבסוף נחלצתי מלחיצת הדב של העבר
והלכתי לקנות קופסת 'מלברו'
כבר היה צהריים, די חם
והילדה,
צריך לקחת אותה מהגן
אז אספתי אותה
היא התרגשה מהמכונית החדשה
גם אני התרגשתי מעט לפגוש את כולם
את ההורים
ואת מיטשל, דנית ומיטל
החלפנו ברכות, דרישות ומחמאות
הנחתי את קופסת ה'מלברו' על האבן
ושאלתי סיגריה אחת
אורי, זאת היחידה השנה
אני מעשנת רק איתך
ואני כבר לא זוכרת אותך
רק צבעים וריחות של זמן שעבר
של התקופה
תראה אותי, באותה השמלה
אין לי כלום לספר לך
אני כבר לא מתגעגעת אני סתם בודדה
(נתראה בשנה הבאה.).
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©