במופלא ממך תדרוש אבל את האבוד ממך אל תרמוס, אל תרמוס יונה, כפיר ותן, אל תלכלך בדם חלוקו של בן הזקונים כי הוא מאזין לך, אבל לא מקשיב וליבו פעור ועיניו גומעות את מילותיך הממזריות, הערמומיות. החרש מקשיב הוא לא צריך את מילות ההבל המבעבעות מגרונך זה הכל באצבעותיך זה הכל בקמטי הפנים את זה אתה יודע זה מתכווץ איתך שנים וריאותיך מתנשפות בכבדות, מעשן פחם לבן אינסופי. שום דבר לא נסתר מעיניו ועכשיו הוא מקשיב בך ואתה מתפתל בעיניו היוקדות אתה שקוף בובת חייל זכוכית שקופה מבדולח עתיק ומתכלה חשוף, כל כך חשוף.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©