הולכים ברכבות החושך כפופים בין קירות לבתים. מחליפים משפטים מהחופש: "מהבד הזה נמלטים". הוא מביט בדולל עיניה: גשר אור בין הסליש לסליחה מקשיב לצחוקה בעיניה. איש אחר משתולל במוחה. "נלך מכאן!", היא אומרת. "לאן נלך?", הוא אומר. איש של אישה אחת כועס ליד אישה של איש אחר. עוצרים בין סמטת הדשא, מתיישבים על סירה מחכה. גבה מתמתח כקשת, שפתיה אומרות "נשיקה". אז שלף את ידו כבריח, מתקתֶק את הזמן העובר. את ראשה על כתפו היא תניח, אור פנס על שפם של שוטר. "נלך מכאן!", היא אומרת. בורחים מהאור אל היער, מתנשמים על יד גזע הברוש. במכונית הם שומעים גלי צה"ל על המבזק של 3. "נלך מכאן!", היא אומרת.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©