על מפתן ביתך הרוח מנשבת
זמר מפוחית נוגן בנשמות
אל דלתך מזמן הייתי מתגנב עת
רחש הצללים רוטט בלבבות. בשמלת שבת היית שם מתגנדרת
מקושטת כהרים וגאיות
ודמותך תמירה כדקל על כינרת
איך ליבי פועם. רוצה אותך לראות. זאת היא - אשר אהבתי
צל יופיה לי שיר מזמור.
זאת היא - אשר אהבתי
היא הלכה, היא עוד תחזור. בערוב יומי נחרש מצחי בתלם
את תמיד היית לי זיו תקוה ואור
את חזות דמותך שמרתי לי בצלם
די יגון לי די, רק אושר ומזור. וביום חולין חזרת כה מהודרת
וביום חולין מתקת לי עד מאוד
ודמותך תמירה כדקל מול כינרת
בנפשי יתגל רק אהבא וסוד. זאת היא.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©