דם על הריצפה ועל שתי ידי
דם על החלון ובתוך עיני
כן, אני אשם, אני אשם בכל
ולכן מגיע לי לסבול. שוב אני רדוף בצללים כהים
משלם תמיד על פישעם של אחרים
מחבר שירה לצחוקי התלמידים
עם הגב לקיר, זקוק לרחמים. אז איפה אותה שמש ששרפה את נשמתי?
איפה הוא הגשם שישיב את שלוותי?
איפה האתמול שהבטיח לי מחר?
ואיפה עוד מוצאים מקום פתוח כשנהיה מאוחר? לא, איני ישן, איני רוצה לחלום
או להתעורר אל תוך עולם בלי חום
להרגיש כאב בגלל חטאם של אחרים
ולשתות בבית קפה עם אלוהים. אז איפה אותה שמש.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©