אפסע לי בארצי כהלך בתוך דרכי אבק וסלע, בין נחלים, מדבר ושלג, בין הירדן לבין הים. דרכי שלי היא מתפתלת, דרכי שלי עוד אפופת עשן, ואפלה כיסתה את שמי התכלת, ארצי שלי מצולקה בדם. כי בדרכך תמיד אלך, גם ביומך, גם בלילך. ובדרכך אשיר לך זמר, שיר עתיק הוא וחדש, כמו ארצי שלי ממש. פתאום שוב אהבת מולדת, ושוב לקרבך הינך צועדת, ובדרכנו האובדת, עולים פתאום אותם שירים. שירים שטעמם כיין, והם עודם שוכנים בלבבות. ואת, אלי הושיטי את ידייך, ארצי שלי, הגדולה באהבות כי בדרכך תמיד אלך. כי זו ארצי שלי, כי את ארצי שלי, ובדרכך אלך.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©